http://video-il.blogspot.com - כל הסדרות לצפיה ישירה

http://video-il.blogspot.com - כל הסדרות לצפיה ישירה

תמונות

ערפדים - לא מסוכנים ולא צריכים לשתות דם

עקב שלל האגדות ועלילות הדם עליהם, מעדיפים הערפדים לשמור על פרופיל נמוך. הם יפים, אינטיליגנטים, מצטיינים בספורט, במוזיקה ובשאר תחומים. אבל בעיקר, הם בני אלמוות ואינם מזדקנים לעולם

ynet

פורסם:

12.05.09, 18:27

הנחת יסוד: יש ערפדים בעולם האנושי שלנו. הם נראים כמונו וחיים בינינו בשלום. הם לא מסוכנים ולא צריכים לשתות דם. הם מוכשרים ובולטים באופן יוצא דופן בספורט, במוזיקה, ובאומנויות בכלל. הם יפים, אינטיליגנטים, רגישים, חלקם בעלי חושים מחודדים, תלוי בכוחו של הערפד. הם בני אלמוות ואינם מזדקנים לעולם. ערפדים מתים רק כתוצאה ממגע כלי כסוף בליבם או בדרך הפחות ידועה - שברון לב. עקב שלל האגדות ועלילות הדם עליהם מעדיפים הערפדים לשמור על פרופיל נמוך. לקהילת הערפדים שחיה ביננו יש מנהיג ששומר עליהם ופותר בעיות. קוראים לו - ארדק. הוא חצוי דם ובין היחידים בעולם. הוא בן לאבא ערפד ואמא אנושית. זכה בטוב שבכל העולמות, יכולות של ערפד עם רגשות של בן אדם. ארדק ניחן ביכולת הנבואה. הוא מנחה את הערפדים לשמור על שקט תעשייתי ולא להסגיר את עצמם. חצויים חיים מעבר לתוחלת חיים אנושית ממוצעת לארדק אח צעיר, פאתון. הוא מחכה ליום שיירש את מקומו של אחיו. למרות היותו חצוי דם, לא ניחן בכוחות-על והוא מובל על ידי חולשות כמו קנאה, נקמה ושנאה. ארדק יודע שימיו ספורים. חצויים אמנם חיים הרבה מעבר לתוחלת חיים אנושית ממוצעת, אבל עדיין הם לא בני אלמוות כמו ערפדים ולכן חשופים למחלות, זקנה ומוות. ארדק יודע שהדבר היחידי שיכול להציל אותו זה תרומת דם. רק חצוי דם אחר יוכל להציל אותו, הוא בכלל לא בטוח שמישהו כזה עוד קיים. אסור שפאתון יידע מזה. ארדק שולח את ליאו, יד ימינו, למצוא את חצוי הדם הזה. יש ערפדים בעולם האנושי שלנו. גיא וזוהר (צילום: אוהד רומנו) להציל את הנביא ליאו הוא ערפד בן חמש מאות שנה אבל נראה כמו בן 16, יפה ומוכשר. הוא מוצא את החצויה המדוברת, אלה, ומיד וגורר אותה בכוח אל סף מיטתו של ארדק, שאומר לו שהמשימה תצליח רק אם היא תבוא מרצונה להציל אותו. ליאו מוחק לה את זיכרון החווייה הזו ומחליט להפוך לבחור רגיל, על מנת להתקרב אליה ולרכוש את אמונה. אלה היא נערה בת 15. בטוחה שאף אחד לא מבין אותה ושהיא היחידה בעולם שמרגישה שונה. חולמת חלומות שמסקרנים אותה אבל גם מפחידים אותה. אח שלה וההורים שלה הם המשפחה שלה. אין לה הרבה חברים חוץ מעומר, ידיד נפש, והיא מעדיפה רוב הזמן להיות לבד. אלה לא מקובלת. כשליאו, התלמיד החדש, מגיע לבית ספר, היא לא יכולה להעלות על דעתה שהוא בא לחפש אותה. כשהוא יסביר לה מיהי באמת (חצוית דם) היא לא תאמין. כשהוא יגיד לה מה השליחות שלה (להציל את הנביא) היא תברח. כשאלה תגלה שהיא מאומצת ואין לה קשר ביולוגי למשפחה שלה, היא תבין שאין לה ברירה אלא לשתף פעולה עם ליאו, אם היא רוצה לשמור על היקרים לה.

הסיפור המיתולוגי - איך הכל התחיל

הסטטוס-קוו בין ערפדים ואנשים התקיים במשך מיליוני שנים והם חיו יחד בשלום. אז איך זה שעכשיו הם נלחמים זה נגד זה?

ynet

פורסם:

12.05.09, 17:55

בראשית העולמות, היו הערפדים יצורים שמימיים וטהורים שחיו יחד עם בני האדם בשלום זה לצד זה. הערפדים ניזונו מדמם של בעלי החיים, אבל הם לא יכלו להרוג אותם בעצמם, לכן בני האדם עשו את זה בשבילם. הערפדים היו כהני אומנות ונאסר עליהם לקחת חיים. ערפד שהיה הורג, היה מאבד את כשרונו ליצור. אז בני האדם דאגו ל"פרנס" את הערפדים בדם, ואלו בתמורה לימדו את בני האדם כל מה שהם יודעים על ארכיטקטורה, מדעים, רפואה ובעיקר אמנות. הסטטוס-קוו הזה התקיים במשך מיליוני שנים. הדם היה חיוני לערפדים להמשך תפקודם בעולם כיוצרים. אבל יום אחד בני האדם החליטו שהם לא צריכים את הערפדים במשוואה הזאת, שגם ככה הם עושים את העבודה הקשה. הם הפסיקו לצוד בשביל הערפדים, וצדו רק בשביל עצמם ובלי אבחנה. בעבר בני האדם דאגו ל"פרנס" את הערפדים בדם (צילום: אוהד רומנו) האדם דחק את הערפד לפינה מקורות הדם של הערפדים הלכו והתדלדלו, האדם דחק אותם לפינה ולא היתה להם ברירה אלא להפוך לטורפים בעצמם. הערפדים עברו מוטציה והפכו לערפדים הטורפים שאנו מכירים, והחלו לתקוף בני אדם. כמו חיות טרף הם התחילו לחיות בלילות. עלילות הדם הגיעו לכל קצוות עולם ועד מהרה הערפדים הפכו לנרדפים. אלה צדו את אלה ובחזרה, העולם היה על סף כיליון. מתוך צורך קיומי לשרוד, ערפד קדום בשם "תבל" מצא תחליף טבעי לדם האנושי. מעין נוזל שמכיל את המרכיבים הדרושים לערפדים וכך הם חזרו ליצור ולחיות באור יום. מאז תחליף הדם, אף ערפד לא תקף בן אנוש. אבל למרות שהם לא מסוכנים כבר מאות שנים, עדיין האגדות מטילות אימה. ביום מן הימים, ישובו שני המינים לחיות יחד. על מנת שזה יקרה, שני הזנים, אנשים וערפדים, צריכים לחזור לבטוח זה בזה. עד שזה יקרה הערפדים מוסווים.

ערפד

Vampire

ערפד, יצור מיתולוגי המתואר כמת-חי שמוצץ את דמם של בני אנוש; לרוב מופיע בדמות עטלף.

איור מתוך החוברת "ורני הערפד וסעודת הדם", משנת 1880 בקירוב (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

שורשיה של המיתולוגיה הערפדית בארצות הסלאביות, במאות ה-16 וה-17 (מקור השם הלועזי vampir הוא כנראה בשפה הסרבו-קרואטית; מקור השם העברי, והמלה הארמית הדומה ערפדא, אינו ידוע). אמונה עממית נפוצה תיארה את הערפד כנפשו חסרת-המנוח של אדם שהיה פושע או כופר, או שהתאבד. מדי לילה הוא עוזב את מקום קבורתו, לובש צורה של עטלף ויוצא לצוד את קורבנותיו. הוא מוצץ את דמם של בני אנוש, ובכך זוכה לחיי אלמוות בצורתו זו. עם עלות השחר חייב הערפד לחזור לקברו או לארון המתים שלו (שבו חייב להימצא קומץ מהעפר שבו נקבר לראשונה), מאחר שאינו יכול לשאת את אור השמש. מי שננשכו על ידי ערפד, אחד דינם להיות ערפדים בעצמם אחרי מותם.

בתרבות הפופולרית מתואר הערפד כגבר גבה קומה, חיוור פנים ושחור שיער, בעל ניבים בולטים (נשים ערפדות היו מעטות במספר, יחסית, עד לקולנוע ולטלוויזיה של המחצית השנייה של המאה ה-20). אפשר לזהותו בקלות, משום שהוא אינו מטיל צל ואינו משתקף בראי. הוא חזק לאין שיעור, ואדם רגיל אינו מסוגל להינצל מהתקפתו, אלא בדרכים מיסטיות מסוימות, כמו הצגת צלב לפניו, או ענידת מחרוזת של שיני שום. כדי להמיתו סופית, יש להעלות באש את גופתו או את ארונו, או לנעוץ יתד של עץ בלבו, או לירות בלבו כדור עשוי כסף טהור.

בוריס קרלוף וג'ון קרדין בתמונה מהסרט - House of Frankenstein, 1944 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

האמונה בקיומם של ערפדים התפשטה באירופה המזרחית ובצפון הבלקנים עם פרוץ המגפות הקטלניות של המאות ה-17 וה-18; רבים האמינו כי ערפדים מוצצי-דם הם שגרמו להתפשטותן. ההיסטוריה מתארת מקרים שבהם נפרצו קברים והוצאו מהם גופות שנחשדו ב"ערפדות", אשר חוסלו בדרכים המתוארות לעיל. בשני מקרים מתועדים היטב, ב-1725 וב-1732, נאלצו השלטונות (האוסטריים) בסרביה לעשות את המלאכה, בגלל הבהלה שהתפשטה בקרב תושבי המקום. הידיעות על כך התפשטו עד מהרה ברחבי אירופה המערבית, ועוררו גם שם התעניינות בתופעת ה"ערפדות".

לא עבר זמן רב בטרם החלה הספרות האירופית לעסוק בערפדים; אפילו י"ו פון גתה הדגול חיבר בלדה בנושא זה ("הכלה מקורינתוס", 1797). ב-1819 ראה אור סיפור הערפדים הראשון באנגלית, פרי עטו של ג"ו פולידורי (Polidori). בהמשך הופיעו עוד ועוד ספרים בשפות אירופיות שונות, והמגמה הגיעה לשיאה בשנת 1897, שאז ראה אור הספר "דרקולה", פרי עטו של הסופר האירי בראם סטוקר (Bram Stoker), ומיד זכה לפופולריות עצומה ברחבי העולם.

ביקורת

בראם סטוקר ודרקולה / אריאנה מלמד אומרים על סטוקר שהוא ערך "תחקיר מקיף" של סיפורי הערפדים במזרח אירופה, אבל מי שקורא את הספר יבין מיד כי סטוקר עשה שם סלט מרהיב של אגדות, שטויות דמיוניות ואמונות מבוססות מאוד. לכתבה המלאה

במרכז העלילה ניצבת דמותו הבדיונית של הרוזן דרקולה - ערפד צמא דם. הספר כתוב כחליפת מכתבים בין דמויות שמתארות את המעשה הנורא ברוזן דרקולה, שפיתה איש צעיר ותמים להגיע לטירתו בטרנסילבניה, ואחר כך עקר לאנגליה כדי לנשוך את אשתו האהובה של הצעיר, שבדיוקנה התאהב.

לפי הסברה המקובלת (אם כי יש החולקים עליה), סטוקר ביסס את דמות דרקולה על אישיות היסטורית אמיתית, הנסיך הטרנסילבני ולאד ה-3 צפש (Vlad Ţepeş) - "ולאד המשפד". האיש נולד בשנת 1430 לערך, כנצר שלישי או רביעי לשושלת נסיכים מאזור סיגישוארה ברומניה. הכינוי "המשפד" ניתן לו בשל מנהגו לשפד את אויביו בעודם חיים על מוטות מחודדים ארוכים, בטירתו פוינרי (Poenari). במסורת הרומנית הוא נודע כלוחם אמיץ ומטיל אימה, וכשליט פיאודלי שהתאכזר קשות לצמיתיו.

עיבודים קולנועיים רבים נעשו לספרו של סטוקר. מבין הידועים שבהם ניתן לציין את "נוספרטו, סימפוניה של זוועות" (1922) בבימויו של פרידריך מורנאו - סרט שנחשב לאבן-דרך בקולנוע הגרמני של שנות העשרים. סרט נוסף אשר העניק לדמות הערפד מקום מרכזי בעשייה ההוליוודית הוא הסרט "דרקולה" שיצא לאקרנים בשנת 1931, בבימויו של טוד בראונינג ובכיכובו של בלה לוגוסי. בשנות השישים אף התפתח תת-ז'אנר חדש - קומדיות ערפדים - שהגיע לשיאו בסרט "סלח לי, אבל אתה נושך את צווארי" (1967; בבימויו של רומן פולנסקי). כמו-כן היה הערפד נושא לסדרות טלוויזיה רבות, חוברות קומיקס, ספרים ועוד.

הערפד הוא פרי הדמיון הטהור (משפחת הערפדיים בסדרת העטלפים קרויה על שמו, ולא להפך), אך כדימוי תרבותי הצית את דמיונם של בני אדם רבים, ואף הוביל כמה מהם למעשים קיצוניים בהשראתו. בארצות אחדות מתועדים מעשיהם של רוצחים ואנסים אשר נהגו לשתות את דם קורבנותיהם. ובנימה מסוכנת פחות, רבים מחובבי הערפדים הספרותיים, הקולנועיים והטלוויזיוניים מתאחדים לאגודות רשמיות ומאורגנות, במקומות שונים בעולם.

עומר - ידידיה ויטאל

ynet

פורסם:

05.05.09, 11:42

בחור בן 15, אוהב דרמות גדולות מהחיים, חובב פנטזיה מדע בדיוני וגיבורי על. הוא מעדיף את הפנימיות האינדיבידואלית שלו על פני להידמות לשאר. עומר אוהב להיות יוצא דופן וחכמולוג יתר על המידה, בעיקר בגלל שהוא, בדרך כלל, באמת יותר חכם מכולם. צילום: אוהד רומנו

ארדק - יוסוף אבו ורדה ynet פורסם: 03.05.09, 21:41 נביא הערפדים, חצוי דם. בן 350 שנה, בשנות אדם - נראה בן 70 בערך ובעיקר נראה זקן מכובד. כשהוא מדבר כולם מקשיבים לו, החכם והמתון באדם. יודע וראה הכל, שבע מלחמות והרפתקאות, חושב שהגיע לשביל הזהב, מפחד מהיום שהשקט בעולם יופר. מדבר בשקט, מעורר סמכותיות ויראה.